טלוויזיה רב-ערוצית
שירות טלוויזיה רב-ערוצית, הוא סוג של ספק שירות המפיץ ללקוחותיו שידורי טלוויזיה בערוצים רבים, תמורת דמי מנוי. הערוצים המופצים כוללים בדרך כלל שידורים של תחנות טלוויזיה מקומיות, תחנות טלוויזה גלובליות, ערוצים מיוחדים המופצים אך ורק באמצעות ספקי טלוויזיה רב-ערוצית, ושירותי טלוויזיה בתשלום המציעים תוכן פרימיום כגון סרטים עלילתיים ותוכניות מקוריות אחרות.
שידורי טלוויזיה אלה מופצים ללקוחות באמצעים שונים, בהם טלוויזיה בכבלים (בכבל תקשורת או בסיב אופטי), טלוויזיה בלוויין והאינטרנט (IPTV). ציוד המסופק ללקוחות על מנת לקבל את השירות, כולל בדרך כלל ממיר קנייני אחד או יותר, המשמש לפענוח האותות ששודרו. שירותים רב-ערוציים דיגיטליים כוללים בדרך כלל לוח שידורים אלקטרוני שניתן להשתמש בו כדי לעיין בערוצים זמינים, ומציעים מקליט וידאו דיגיטלי (DVR), שיכול להקליט תוכניות לכונן קשיח פנימי לצפייה מאוחרת יותר, כמו גם תכונות אינטראקטיביות אחרות כגון שירותי וידאו על פי דרישה ושירותי שלם וצפה אחרים.
טלוויזיה רב-ערוצית נמכרת בדרך כלל בחבילות של ערוצים, המורכבות משכבות שירות עם ערוצים שונים שנוספו בכל רמה, יחד עם חבילות נושא של ערוצים שניתן להוסיף לשירות, בדרך כלל מכסות נישות או ז'אנרים ספציפיים כמו תוכניות לילדים, שידורי ספורט ושירותי פרימיום. ספקים מסוימים עשויים להציע אפשרות "A la carte", שבה לקוחות יכולים לרכוש ערוצים נוספים מחוץ לחבילות.
ספק טלוויזיה רב-ערוצית עשוי להציע שירותים אחרים, כגון אינטרנט בפס רחב, טלפון קווי וטלפון סלולרי, ולספק תמריצים ללקוחות להירשם לכל השירותים כחבילה משולבת.[1]
תוכניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוכניות בטלוויזיה רב-ערוצית מחולקות לרוב בין ערוצים לקליטה חופשית, ערוצים למנויים בלבד, ושירותי טלוויזיה בתשלום (או "פרימיום"). במדינות מסוימות החוק מחייב ספקי טלוויזיה רב-ערוצית לכלול ערוצים לקליטה חופשית ספציפיים ושירותים אחרים, לרבות תחנות מקומיות ורשתות לאומיות (כגון שידור ציבורי). רוב הרשתות המתמחות ממומנות מפרסומות וכן מתשלום מספק הטלוויזיה הרב-ערוצית תמורת הזכות להפיץ את הערוץ למנויים שלו. ערוצים מיוחדים יכולים למקד לאוכלוסייה כללית בדומה לרשתות לקליטה חופשית, או לכוון לשרת אוכלוסייה מסוימת או נישות ספציפיות.
לפלטפורמות טלוויזיה רב-ערוצית דיגיטליות יש רוחב סרט גדול יותר מאשר לשירותי כבלים אנלוגיים, כלומר יש קיבולת ערוצים עבור יותר ערוצים מיוחדים הנותנים מענה למאפיינים דמוגרפיים או תחומי עניין מסוימים בשוק הטלוויזיה. בצפון אמריקה, המונח "כבלים בסיסי" מתייחס לעיתים קרובות לערוצים המיוחדים הנפוצים ביותר (בניגוד לערוצים שהושקו בעיקר בכבלים ובלוויין דיגיטליים בלבד, בשל הקיבולת המורחבת שלהם).
ערוצי טלוויזיה בתשלום הם שירותי פרימיום הממומנים מדמי מנוי שמשלמים הלקוחות, במקום פרסום. הם עוסקים בדרך כלל בתוכן פרימיום, כגון סרטים עלילתיים (בדרך כלל בתוך חלון יציאה בין יציאתם לקולנוע ועד יציאתם בווידאו ביתי), סדרות מקוריות ומבצעים מיוחדים. חלק משירותי פרימיום מוכווני בידור שידרו מדי פעם אירועי ספורט; בארצות הברית, רשתות פרימיום כמו HBO ושואוטיים ידועות בזכות שידורי האיגרוף שלהן (HBO סיימה את שידורי האיגרוף שלה ב-2018). בשל עלותן וזמינותן המוגבלת יותר, רשתות פרימיום בדרך כלל מקלות יותר בכל הנוגע לתוכן, ועשויות לשדר תוכן ברובו לא מצונזר (לעומת זאת, בארצות הברית, רשתות כבלים בסיסיות רבות מצנזרות בעצמן את התוכניות שלהן מתוכן אלים או פורנוגרפי בגלל ציפיות הצופים והמפרסמים, וערוצי השידור מוגבלים על פי חוק משידור חומר לא ראוי). חלק מרשתות הפרימיום עשויות לשדר פורנוגרפיה (במיוחד בשעות הלילה המאוחרות) או להיות מוקדשות לחלוטין לכך. שירות פרימיום מודרני מורכב בדרך כלל ממספר ערוצים, כולל ערוץ דגל ראשי, ומספר ערוצי "מולטיפלקס" המתמקדים בז'אנרים או אוכלוסייה מסוימים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ashley Rodriguez, Streaming’s live-TV bundles aren’t actually saving cord-cutters money compared to cable, Quartz, 19 בינואר 2018